פסק-דין בתיק ת"ק 8000-10-12

הרקע והצדדים

1.    לטענת התובע, כלבו נפגע משיפוד עץ שחדר לרגלו בגן שעשועים בעיר ראשון לציון. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין הנזק הכספי שנגרם לו בשל הצורך בטיפול וטרינר, בסכום של 874.50 ש"ח, וכן פיצוי בגין הפסד 4 ימי עבודה בהם טיפל בכלב בביתו, ובסה"כ עתר לפיצוי בסך 4,874.50 ש"ח.

2.    התובע טען כי הנתבעת נושאת באחריות בשל היותה מופקדת על בטחון המבקרים בגן ועליה לסלק פגעים בטיחותיים על מנת לאפשר ביקור אזרחים בגנים באופן בטוח.

3.    הנתבעת כפרה בעצם האירוע, וטענה כי על פי הפסיקה, אין לה חובה גורפת לכל נזק שנגרם ברחבי העיר, וכי לא אותרו תלונות תושבים על מפגעים או לכלוך בתחום הגן בו נגרם הנזק נשוא התביעה. הנתבעת הסבירה  כי הגנים מתוחזקים על ידי עובדים או קבלנים מטעמה, ולטענתה - "לפחות פעמיים בשבוע בכל גן".

4.    המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם נגרם האירוע נשוא התביעה, ואם כן - האם אחראית הנתבעת לנזקים שנגרמו לתובע בגינה. 

דיון והכרעה

5.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.

קרות האירוע

6.    אני מקבלת את גרסתו של התובע באשר לאופן אירוע התאונה. התובע הגיש במהלך הדיון אישור הרופא הוטרינר המציין כי ביום האירוע הנטען "הכלב אייס חדר את כף רגלו מחתיכת שיפוד מצד לצד במהלך טיול". חרף התאריך שבו נכתב והעובדה שאינו חתום - ובשים לב לגמישות בסדרי הדין בהליך דנן - אני סבורה כי במסמך זה ובדברים שנרשמו בו  יש די כדי לקבוע שהתובע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו במשפט האזרחי, להוכיח את סבירות טענתו ברמת הוכחה של 51%.

אחריות העירייה

7.    נכונה עמדת הנתבעת, כי העירייה אינה אחראית באחריות מוחלטת לכל נזק שעשוי להיגרם בשטחה. לפיכך, האחריות נבחנת בכל מקרה לגופו, וכך גם במקרה דנן.

8.    על פי ההלכה הפסוקה, רשות מקומית חבה חובת זהירות מושגית כלפי אזרחים המשתמשים בשטח הציבורי. לעניין חובת זהירות קונקרטית, נקבע כי לא מדובר בציפיות לנזק הספציפי שנגרם, אלא לנזק מסוגו, ובמקרה דנן, יש לבחון אם העירייה היתה צריכה לצפות נזק לבאי הגן בשל הלכלוך במקום. בפס"ד בע"א 243/83, עיריית ירושלים נ. אלי גורדון (1985), פ"ד לט(1) 129, 132 נקבע כי:

"...'הנטל' מוטל איפוא על הטוענים להעדרה של חובה. יש להצביע, אם כן, על שיקולים מיוחדים של מדיניות משפטית, שיש בהם כדי להצדיק יצירתו של חריג, השולל את קיומה של חובת הזהירות המושגית. ודאי שעצם העובדה, שהמערערת היא רשות ציבורית, אינה סיבה, שיש בה כדי להצדיק שלילתה של חובת הזהירות."

בנסיבות מקרה זה, אני סבורה כי חלה על העירייה גם חובת זהירות קונקרטית, דווקא משום טענתה כי במקרה זה "מדובר בחודשי הקיץ וילדים יכולים להשאיר לכלוך. בחודשים אלה הילדים נמצאים בגנים בשעות מאוחרות ומלכלים יותר את הגינות..." הנתבעת לא הרימה את הנטל להצביע על העדרה של חובה זו.

נקיטת אמצעי זהירות :

9.    העירייהטענהכיביצעה את המוטל עליה בהפעלת מוקד עירוני המקבל דיווח מתושבים על מפגעים, ומסיורים של עובדים או קבלנים בכל גינה ציבורית לפחות פעמיים בשבוע. טענה זו נטענה בעלמא ללא כל ראיה, עדות או ידיעה אישית של הטוען. לא הובא נציג מחלקת גנים או נציג של הסיור העירוני, לא הובא עובד או קבלן ולא הובאה תוכנית עבודה שיהיה בה כדי לתמוך בטענה כי הסיור כזה בגנים הציבוריים נערך "לפחות פעמיים בשבוע".

מאחר ומידע זה מצוי וידוע לנתבעת, היה עליה להוכיח מה נעשה על ידה כדי לאתר את המפגעים הנוצרים בשל לכלוך מוגבר זה בחודשי הקיץ. העירייה צריכה לצפות קיומו של הסיכון בשל מפגעים שמקורם בלכלוך שהושאר בגן - שאינו סיכון טבעי -  בנסיבות המקום ותקופת השנה, ולנקוט באמצעים סבירים וראויים לגילויו ולסילוקו.

הלכה היא, כי "ככלל, אי   העדת   עד   רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו"(ע"א 641/87, קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ (1990), פ"ד מד(1) 239, 245).

לפיכך, ובהעדר עדות או אסמכתא כלשהי לטענות העירייה, לאשוכנעתיכללכיהעירייה פעלהכראויעלמנתלצאתידיחובותיההחוקיות לבדיקה, איתור וסילוק לכלוך מסוכן מתחום הגן הציבורי בנסיבות המקרה, כשמדובר בחודשי הקיץ שבהם לידיעת הנתבעת ישנה פעילות מוגברת בגנים וישנה אפשרות ללכלוך חריג. בהתאם לאמור, אני קובעתכיהעירייה הפרהאתחובתהזהירותהמוטלתעליה, לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים ולפיכך הינה אחראיתלקרותהאירועועל כן חבהבתוצאותיה